ב-6.5.13 הופק על ידי מחקרי פלורסהיימר יום עיון תחת הנושא "פיתוח מקומי וצדק חברתי בשלטון המקומי", אשר התמקד בשתי סוגיות מרכזיות העומדות על סדר יומן של הרשויות המקומיות:

הסוגיה הראשונה עוסקת במטלות יזמים, המשמשות את הרשויות המקומיות למימון הפיתוח של תשתיות עירוניות, ככלי משלים לאמצעים המוקנים להם בחוק: הפקעות, היטל השבחה והיטלי פיתוח. מדובר בכלי שנוי מחלוקת. יש הרואים בו אמצעי סחיטה המופעל על היזמים, שבלעדיו לא תאשרנה הרשויות המקומיות את תוכניות הבנייה שלהם. מנגד, יש הרואים במטלות יזמים כלי חיוני ותרומה לגיטימית של יזמי פרויקטים גדולים ורווחיים לפיתוח תשתיות לרווחת תושבי הרשויות המקומיות; כלי שהיעדרו יפגע בפיתוח תשתיות ציבוריות או שיחייב להעלות את המיסים המקומיים. לאחרונה ניתנו שני פסקי דין תקדימיים השוללים את הפרקטיקה של מטלות יזמים בישראל (פסק דין של בית המשפט העליון בעניין "דירות יוקרה" ביבנה ופסק דין של בית המשפט המחוזי בת לאביב בעניין הקמת שני מגדלים בנווה צדק).

 גב' רונית לוין-שנור – דוקטורנטית ועמיתת מחקר בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית – חוקרת בעבודת הדוקטורט שלה את השימוש בהסכמים ככלי לפיתוח עירוני. בפרסומה החוק, החוזה והתכנון העירוני, שיצא לאחרונה בהוצאת מחקרי פלורסהיימר, היא מנתחת את פסק דינו של בית המשפט העליון ומציעה לייחס לו פרשנות משפטית מצמצמת, הפוכה מזו שאימץ בהמשך בית המשפט המחוזי בעניין נווה צדק. לוין-שנור עומדת על כי במישור הנורמטיבי אין בהכרח יתרון למסי פיתוח מוגדלים על פני השימוש בהסכמים המכונים מטלות יזמים, ואולי ההיפך הוא הנכון. על כן ככל שיש להגדיל את השתתפות הציבור ברווחי היזמים הנובעים מקיומה של תשתית עירונית קיימת, וכך נטען במחקרה, הרי שהשימוש בכלי ההסכמי עשוי להיות המתאים ביותר. שלושה מגיבים להרצאה מנקודות מבט שונות: של השלטון המקומי, של השלטון המרכזי ושל האקדמיה.

 הסוגיה השנייה עוסקת בחלוקת הכנסות שמקורן בארנונה ובהיטלי השבחה של שימושי קרקע שאינם למגורים – סוגיה המצויה על סדר היום בימים אלה של עיסוק בקיצוצי תקציב ובתביעות לקידום צדק חלוקתי. תחת הכותרת "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות" מראה פרופ' ערן רזין – מנהל המכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית – כיצד יוזמה לפיתוח אזורי תעשייה משותפים שצמחה מלמטה, ביוזמת ראשי רשויות מקומיות, הולאמה בהמשך על ידי השלטון המרכזי למטרותיו, כאשר חקיקה שנועדה למסד את אפשרות הנהגת מנגנונים אלה בכפייה הביאה בפועל לעיקורם. רזין מצביע על צעדים נחוצים לקידום מנגנוני חלוקת הכנסות מתוך הכרה בנחיצותם מחד גיסא, ובמגבלות הכפייה מלמעלה, מאידך גיסא. בכל הנוגע להשתתפויות דיפרנציאליות של המדינה במימון שירותים ממלכתיים קובע רזין כי חייב להיות מתאם בין תקצוב לשליטה, דהיינו הגדלת השתתפות הרשויות החזקות במימון שירותים ממלכתיים כמו חינוך, ובגופים כמו מועצות דתיות, צריכה להיות מלווה בהגדלת האוטונומיה של הרשויות המקומיות בתחומים אלה. לארבעת המגיבים להרצאתו של רזין נקודות מבט שונות על המנגנונים המוצעים לחלוקת הכנסות: גזבר של עיר גדולה ומבוססת ויו"ר איגוד הגזברים, ראש עיר ערבית, ראש מועצה אזורית ואיש אקדמיה.