מחקר זה בוחן כיצד משפיעים על זירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני שני תהליכים המתחוללים כיום: חילופי הנהגה ורה-ארגון שלטוני מחד ופינוי יישובים ישראליים מאידך. נבחנים גם מערכת הקשרים בין הרשות הפלסטינית לבין התושבים, את האופן שבו הציגה את הסכמי אוסלו לאוכלוסייה, ומאפייני תפקוד אחרים העומדים בשורש הקיפאון המדיני. נסקרות התגובות הפלסטיניות להתנתקות, מאבקי השליטה המתפתחים בין מוקדי הכוח השונים וכן ההשלכות על מערכת היחסים הבין-ארגונית. החוקר מנסה להצביע על כיווני התפתחות אפשריים במערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים לאחר התייצבות השלטון הפלסטיני ויישום תכנית ההתנתקות. המחקר מכסה את התקופה שעד אוקטובר 2005.

המחקר מנסה להתמודד עם התמורות שהתחוללו בזירה המדינית לאחר מותו של ערפאת ולבחון את השפעותיהן על יישום תכנית ההנתקות. בעיקר מתמקד המחקר בשאלה האם ניתן להמשיך ולהתייחס לתכנית זו כמו אל גט כריתות כפי שסבר ראש ממשלת ישראל שרון בעת שגיבש אותה, או שיש לנצל את התמורות שהתחוללו כדי להניח תשתיות לקראת הסדרים מדיניים ארוכי טווח או הסדר קבע המכיר במגבלות שני הצדדים.

The research addresses the shifts in the post Arafat era and examines their impacts on the disengagement plan. The main focus of the research is to examine the viability of the plan as originally intended by prime minister Sharon, as a divorce arrangement, or whether it can be used to lay the foundations for long range political agreements or even a final status solution,which recognizes the limitations of both sides.