מרכיב הייעוד הדמוקרטי בתפקידה של הרשות המקומית נשכח לעתים בשיח הציבורי הדן בשלטון המקומי והרפורמות הנדרשות בו. חסר זה מאפיין מדינות, וישראל בתוכן, שבהן הרשויות המקומיות אינן נתפסות כאבן יסוד בבניין האומה ובזהות הלאומית. לדמוקרטיה המקומית שלושה תפקידים מרכזיים: ייצוגיות, הטמעת ערכים דמוקרטיים ופלורליזם. ספר זה מתמקד בייעוד הדמוקרטי של הרשויות המקומיות בישראל. עשרים ושניים פרקי הספר סוקרים מגמות עיקריות בדמוקרטיה המקומית, דנים במעמדה במערכת הפוליטית והציבורית, בהשתתפות אזרחית, בניהול החיים המקומיים ובבחירות לרשויות המקומיות. ארבעת המאפיינים של הדמוקרטיה המקומית בישראל העולים מפרקי הספר הם: נבדלות, ריכוזיות לצד הזנחה, שבריריות ומנוצלות, וחשדנות ומחאתיות. האתגרים לקידום יציבותה ומיצויה של הדמוקרטיה המקומית בישראל מתבטאים בכמה כיווני פעולה: מלמטה - התעוררות החברה האזרחית המקומית; מבפנים - אימוץ עקרונות הניהול הציבורי החדש על-ידי נבחרי ציבור ובעלי תפקידים ברשות המקומית; מלמעלה - ביזור סמכויות אמיתי על-ידי השלטון המרכזי; ומבחוץ - אינטראקציה ישירה עם מדינות, תנועות, ארגונים ותאגידים בין-לאומיים.

מאמר זה בוחן את השפעתן של פוליטיקאיות בשלטון המקומי על תקציבי חינוך ורווחה המבוצעים מתקציבה העצמי של הרשות המקומית. הנחת המוצא היא כי תושבות הרשות המקומית מבכרות הוצאה על תחומים אלו, על פני תחומים אחרים, וכן שהפוליטיקאיות המקומיות יטו לייצג את תושבות הרשות. ההשערה שנבחנה היא כי עלייה במספר הנשים המכהנות במועצת הרשות המקומית תביא לעלייה בשיעור התקצוב העצמי של תחומי החינוך והרווחה ברשות. הבדיקה שכללה נתוני פאנל של 113 רשויות מקומיות לא מצאה קשר מובהק בין אחוז הנשים במועצת הרשות המקומית לבין הגדלת התקציבים העצמיים לחינוך או רווחה. חוסר ההשפעה של נשים במועצת הרשות נובע אולי מחולשתם היחסית של חברי המועצה בישראל. ממצא זה מרמז על הצורך בהעצמת החשיבה המגדרית ופיתוח של יישומיה על פני הגדלת הייצוג הנשי גרידא.