מחקר זה בוחן את הייצוג והמעורבות של הערבים במוסדות התכנון ובעשייה התכנונית בישראל. הוא סוקר את החסמים הפנימיים והחיצוניים העומדים בפני השתתפות האוכלוסייה הערבית ושיתוף המתכננים הערבים במוסדות התכנון ובעשייה התכנונית, ואת ההתעלמות הממסדית מחובת הייצוג ההולם של הערבים במוסדות אלה והשלכותיה על היחסים בין המדינה לציבור הערבי.

קובץ זה כולל שלושה חלקים ובהם מאמרים המאירים היבטים של תכנון ארצי, מחוזי ומטרופוליני. חלקם עוסקים בדור החדש של התכנון הארצי והמחוזי ובשיבה לתכנון ארצי כוללני, בחזון מנחה לתכנון ארצי ארוך טווח ובהתעצמותה של תל אביב, בהטמעת מושג הפיתוח בר-קיימא ובשילוב בין המעשה המוסדי, השיח הציבורי והעיסוק האקדמי בתכנון הארצי. חלקו השני מתמקד בערי המטרופולין, בהתחדשות עירונית ובאסטרטגיות לחיזוק ירושלים ואילו חלקו השלישי עוסק בתרומתו הייחודית של פרופ' אריה שחר ז"ל בתחומי הגאוגרפיה העירונית התכנון והמיפוי.

מחקר זה עוסק בשינויים המתחוללים בזירת התכנון בשלושת העשורים האחרונים, ובראשם ריבוי השחקנים הנוטלים חלק בתהליך וריבוי הפעילויות, האינטרסים והערכים.שינויים אלה שנבחנו בזירת תכנון מורכבת כמו ירושלים, משפיעים על תהליך התכנון, תוצאותיו ותפוקותיו: התארכות משך התכנון ופער גדל והולך בין התכנון ליישומו

מחקר זה מנסה לאפיין את השפעת המדענים על עיצוב המדיניות הסביבתית בישראל. לשם כך נשאלת השאלה מתי השימוש בטיעונים מדעיים – ובאיזה אופן – יובילו למקסום ההצלחה של קידום המדיניות הרצויה? חשיבות השאלה עולה בפרט בישראל, בשל העובדה כי הנושא לא זכה להתייחסות רחבה.

המחקר מתמקד באופן שבו מסבירה אי-ודאות את אפקטיביות ההשפעה של המדענים ושל המדע, על מקבלי ההחלטות ועל ההחלטות עצמן, בסוגיות סביבתיות. המחקר בוחן שני מקרי חקר – מקרה כלובי הדגים במפרץ אילת ומקרה היישוב "מיכל". המקרים שנבחרו דומים מבחינת הצלחתם בקידום סדר יום סביבתי אך שונים במבנה קבלת ההחלטות, במידת ובאופן מעורבותם של המדענים בהליך ובמאפייני אי-הוודאות שעולים בהם.

הנושא של יצירתיות עירונית עומד כיום במרכז המחקר התיאורטי והמעשי ויש בו כדי לתרום להבנת אופן תפקודן של רשויות מקומיות ובמיוחד לדרכים שבהן ניתן להגיע למצב של רשות מקומית מוצלחת. המחקר מתמקד ברשויות המקומיות חולון ושוהם, המוגדרות על פי מדדי משרד הפנים כרשויות מוצלחות. הוא מנסה לברר את נושא היצירתיות של הרשות המקומית תוך הבחנה בין אפקטיביות ניהולית, ששמה דגש על התהליכים הפנימיים בתוך הרשות, לבין הפתיחות הדמוקרטית, ששמה דגש על גיוס משאבים ועל האינטראקציה שבין הרשות לבין הסביבה.

המחקר עוסק בדפוסי אינטראקציה בין אוכלוסיות יריבות בירושלים, עיר המצויה בסכסוך פוליטי-לאומי (עיר מקוטבת), באמצעות הדגמה על שלושה מתחמי מסחר מעורבים, בהם פלסטינים וישראלים נפגשים כצרכנים וכמוכרים. המחקר שם את הדגש על הממד הגאוגרפי-עירוני,  כרקע ומסד פיזי למפגש, ומתוך כך הוא מעלה כי אתרים פרטיקולריים מייצרים רגישויות טריטוריאליות, פוליטיות ותרבותיות פרטיקולריות, הנבדלות זו מזו. לעתים מרחב האינטראקציה מייצר מפגש אלים ולעומתי , ולעתים המרחב מאפשר מפגש נינוח וחיובי באופן יחסי.  ממצאי המחקר מעלים כי השוני בין האתרים טמון במאפייני "זהות המקום" של כל אתר אינטראקציה, זהות הנעה בין ישראליות לפלסטיניות ובין מקומיות לגלובליות. ככל שזהות המקום היא היברידית יותר ומאפשרת הכלת זהויות קוטביות כך גם מתאפשרת אינטראקציה חיובית יותר בין האוכלוסיות היריבות.