קובץ זה כולל שלושה חלקים ובהם מאמרים המאירים היבטים של תכנון ארצי, מחוזי ומטרופוליני. חלקם עוסקים בדור החדש של התכנון הארצי והמחוזי ובשיבה לתכנון ארצי כוללני, בחזון מנחה לתכנון ארצי ארוך טווח ובהתעצמותה של תל אביב, בהטמעת מושג הפיתוח בר-קיימא ובשילוב בין המעשה המוסדי, השיח הציבורי והעיסוק האקדמי בתכנון הארצי. חלקו השני מתמקד בערי המטרופולין, בהתחדשות עירונית ובאסטרטגיות לחיזוק ירושלים ואילו חלקו השלישי עוסק בתרומתו הייחודית של פרופ' אריה שחר ז"ל בתחומי הגאוגרפיה העירונית התכנון והמיפוי.

The idea to position Jerusalem as a center of educational services in the global economy is the main thrust of this policy paper. It is founded on the city’s own past achievement in higher education and on its future potential. Educational services around the world have increasingly become more “globalized” and students move across boundaries and often great distances in order to get the right kind of service in terms of quality and price. With increased globalization the English language has assumed become the main language of instruction. Its predominant role in exporting educational services has spurred universities to offer teaching services in English to overseas students and thus avail them of this growing global market. In order to realize its potential for exporting higher educational services Jerusalem must do the same.

פרסום זה מציג את המציאות המורכבת של ירושלים כעיר חלוקה על ידי שישה כותבים. שלמה חסון בוחן את ההתפתחויות הטריטוריאליות, החברתיות, הכלכליות, והפוליטיות בירושלים וכיצד אלה ישליכו על פתרונות אפשריים לבעיית ירושלים. שלמה חסון ורמי נסראללה בוחנים עתידיים אפשריים לירושלים שעשויים להתרחש בעיר בשל ההשלכות של התפתחויות מקומיות, ארציות ובינלאומיות. ראסם חמאיסי מציע להקל על מצבם של הפלסטינים על ידי מימוש זכותם לעיר. עמירם גונן בוחן דרכים חדשות לחיזוק ירושלים על ידי יצירת קשרים בין פלסטינים לישראלים. נעם שובל בוחן את המורפולוגיה של העיר ואת השלכות גדר הביטחון על  חיי היום יום. יפעת מעוז מציגה תוצאות סקרי דעת קהל הנוגעים לפתרונות שונים לבעיית ירושלים.

במסגרת תכנית המחקרים על חברה, מרחב וממשל הכין פרופ' גונן סקירה של צעדי המדיניות הדרושים כדי לחזק את החברה והכלכלה של העיר ירושלים וסביבותיה בכל תסריט גאופוליטי. המחקר מצביע על הצורך במעורבות אינטנסיבית של השלטון המרכזי בחיזוקה של ירושלים. על מנת לחזק את כלכלתה של ירושלים מציע פרופ' גונן לנקוט באסטרטגיה רבתי של התחברות הכוללת ארבעה אפיקי התחברות ראשיים: א. התחברות העיר אל מטרופולין ירושלים על ידי הקמת ממשל מטרופוליני לירושלים וליישובי הסביבה, רצוי במעמד לאומי, על מנת להשיג תאום ותמרוץ הפיתוח של התשתיות והכלכלה לאזור כולו; ב. התחברות אל הליבה של מדינת ישראל הנמצאת במישור החוף על ידי התרחבות השטח הבנוי בכוון צפון-מערב, תוך שמירה על מינון נכון בין התכנסות והתרחבות; ג. התחברות העיר אל הכלכלה העולמית באמצעות אשכולות של ענפים כלכליים בהם יש או עשוי להיות לירושלים יתרון תחרותי כגון תיירות וצליינות, תעשיות הביוטכנולוגיה, שירותי מיקור-חוץ ברמה גבוהה, יצוא שירותי השכלה גבוהה, ויצוא של שירותי רפואה; ד. התחברות תפקודית בין ירושלים היהודית לירושלים הערבית כדי לאפשר לשתיהן יחד להיות מוקד חשוב בעידן של רגיעה בטחונית ופוליטית. לדעת המחבר, הצלחתם של אפיקי התחברות אלה מותנית בשמירה על האיזון שבין מרכיבי הפסיפס התרבותי-חברתי של ירושלים על מנת להפוך עיר רב-תרבותית זו מ"בעיה" למקור עוצמה ומשיכה.

כבמה ציבורית, הוועידה מעלה נושאים המעסיקים את מקבלי ההחלטות בשלטון המקומי וזרועות המדינה. השנה הוועידה התקיימה בסימן אתגרים חדשים בשלטון הקומי לנוכח חוק העיריות החדש, השלכות יישום תמ"א 53 (במגזר העירוני והכפרי) והדגש הלאומי על פיתוח הנגב והגליל. דנו גם במשמעויות הרחבות של חוק העיריות, במשבר הכלכלי והתעסוקתי בשלטון המקומי, במציאת מדדים לבחינת תפקוד הרשויות המקומיות, תוכניות הבראה, אתגרי חינוך ורווחה והפחתת האלימות כמו גם בסוגיות של פיתוח כלכלי בר-קיימא ושותפות בין העם היהודי בתפוצות למדינת ישראל באמצעות השלטון המקומי.

חלוקת העושר המוניציפלי באה לענות על סוגיית הפערים הקיימים בין רשויות מקומיות בשיעורי ההכנסה ממסים ומהיטלים. מקורה של סוגיית הפערים הוא בשונות הקיימת בין יישובים בהרכב החברתי-כלכלי ובהרכב העסקים. בתחום המגורים, תופעת ההיבדלות הגאוגרפית של קבוצות אוכלוסייה מן הבחינה החברתית-הכלכלית, קיימת בכל מדינה ובכל תקופה, ולכן שיעור המיסוי יהיה שונה על פני מרחב היישובים של ישראל, גם אם ייעשו צעדים דרסטיים לבניית תמהיל אחיד של אוכלוסייה בכל אחת מן הרשויות המקומיות. אולם הגורם העיקרי המביא כיום לפערים ברמת ההכנסות העצמיות ממסים ומהיטלים בקרב הרשויות המקומיות קשור בעיקר לגאוגרפיה הדיפרנציאלית של הפעילות הכלכלית. פעילות זו נוטה להתרכז במקבצים והיא הרבה יותר מרוכזת מאשר המגורים. לכן, אנו מוצאים רשויות מקומיות רבות אשר אף שמתגוררת בהן אוכלוסיית ניכרת, אין בהן אלא קומץ קטן של עסקים. אין בקומץ זה כדי להשביע את הקופה המוניציפלית הדלילה. חמור במיוחד הוא מצבם הכספי של רשויות מקומיות אשר גם מתגוררת בהן אוכלוסייה חלשה וגם דלה בהן הפעילות הכלכלית. רשויות מקומיות אלה במיוחד ממתינות לצעדים של חלוקת העושר המוניציפלי שתקל על מצבן הכספי. בקרב רשויות מקומיות אלה מצויות כיום בעיקר ערי פיתוח רבות ויישובים ערביים רבים. חלוקת העושר המוניציפלי יכולה להיעשות על ידי שני סוגים של מדיניות הנקוטה על ידי השלטון המרכזי ואשר בידיו נתונות הסמכויות לכך: מדיניות של הסדרה כספית ומדיניות של הסדרה מרחבית-טריטוריאלית.

בג"צ קציר, שאפשר למשפחה ערבית להתגורר ביישוב יהודי, אינו יכול ל פתור את מצוקתה של אוכלוסייה שלמה. בצירוף למהלך החיובי הזה, צריכה המדינה גם לגבש מדיניות דיור רבת פנים, שתרחיב את גבולות היישובים הערביים, ויפה שעה אחת קודם.

מחקר זה מתמקד ביחסים שבין לימודים תורניים לפרנסה מעבודה בחברה החרדית בלונדון. התמונה העולה מן המחקר היא של חברת לומדים ומתפרנסים, בה כשני שלישים מן גברים החרדים מתפרנסים. זאת, בשונה מן המצוי בישראל, בה אומדן המתפרנסים בקרב הגברים החרדים הוא שליש. על פי ממצאי המחקר, החרדים בלונדון חיפשו איזונים בין לימוד תורה ופרנסה המתבטאים בטיפוסים הבאים (לפי מידת המחויבות ללימוד ולפרנסה בכל אחד מן האיזונים): 'אברך מלא', המקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה; 'אברך המתפרנס מעט', המוצא לו תעסוקות מזדמנות בהפסקות ובחופשות; 'אברך חלקי' המסתפק בחצי יום של לימודים בכולל ובשאר היום מחזיק במשרה מפרנסת חלקית; 'מתפרנס לומד', הקובע לעצמו עתים ללימוד תורה בכל יום מן השבוע ו'מתפרנס הלומד מעט', המסתפק בלימוד תורה בשבתות וחגים. אצל רוב המפרנסים נמשכת המחויבות ללימודים תורניים כחלק אינטגרלי של החיים החרדיים. מקורות הפרנסה העיקריים של החרדים בלונדון מתמקדים בהוראה, במסחר ובנדל"ן.

במסגרת תכנית המחקרים של מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות על הערבים בישראל הכינו יוסף בן-דוד ועמירם גונן מחקר על תהליך העיור בקרב האוכלוסייה הערבית-בדווית בנגב מן הבחינה החברתית-תרבותית. המחקר מעלה כי קיימים הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות המוצא הראשיות. בקרב אוכלוסייה זו, אשר נבדלות בתרבותן ובאורח חייהם – הבדווים והבדווים-פלאחים. עד שנות השבעים היו הבדווים-פלאחים בני-חסותם של הבדווים. בעקבות ההקמה של העיירות הבדוויות החדשות בנגב היו אלה הבדווים-פלאחים אשר נטו לעבור אליהן מן הפזורה בהשוואה לבדווים, אשר ראו עיירות אלה כבלתי הולמות את אורח חייהם ושאיפותיהם ליישובים כפריים. כתוצאה מכך יצאו רוב הבדווים-פלאחים להשתקע בעיירות ואילו רוב הבדווים נשארו בפזורה. החיים בעיירות החדשות זרזו את תהליך האמנציפציה של הבדווים-פלאחים מחסותם של פטרוניהם לשעבר הבדווים. כך בלי משים היה העיור לגורם חשוב לתמורות מבניות חשובות בקרב האוכלוסייה הערבית-בדווית בנגב. החיים בצוותא של שתי קבוצות המוצא ביישובים בהם מתקיימת מסגרת מוניציפלית,  עשתה את הבדווים-פלאחים לבני-תחרות ושותפים במשחק הדמוקרטי של השלטון המקומי דבר שהיו מנועים ממנו עת ישבו מחוץ לעיירות, כאשר המנהיגות הבדווית החזיקה בידיה את מוסרות השלטון הפנימי. הבדווים, שנשארו בפזורה ונמנעו עד כה מלהשתקע בעיירות, מבקשים לעצמם יישובים כפריים בהם יוכלו לנהל את חייהם במסגרות שבטיות הומוגניות משלהם ללא תחרות עם מי שלא מזמן היו בני-חסותם.

במסגרת תכנית המחקרים על "דת חברה ומדינה" המתנהלת במכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות סקר פרופ’ עמירם גונן את תהליכי המעבר מעולם הישיבות למעגל העבודה בקרב האוכלוסייה החרדית באזור ניו-יורק. בסקירה נמצא כי תקופת הלימודים התורניים המלאים בישיבה או בכולל היא קצובה – הגברים החסידים ממעטים בה, הגברים הליטאים מאריכים קמעה. אך בשתי הקבוצות מתקיים שיעור גבוה של השתתפות במעגל העבודה, שלא כמו בישראל, בה מתקיים הסדר דחיית הגיוס לצבא כל עוד גבר צעיר הוא בגדר "תורתו אומנותו", קרי עוסק בלימודים תורניים מלאים. הסקירה בוחנת מסלולים של כניסה למעגל העבודה בקרב האוכלוסייה החרדית באזור ניו-יורק. בשנים האחרונות גוברת הנהייה אחר מקצועות המחשב בקרב אוכלוסייה זו. הדבר בא לידי ביטוי בהקמת מכונים להכשרה מקצועית בתחומים אלה. פרופ’ גונן מעלה שורה של לקחים לישראל על בסיס המצב השורר בקרב האוכלוסייה החרדית באזור ניו-יורק.

As part of the Floersheimer Institute’s ongoing program of studies on religion, society, and state, Prof. Amiram Gonen surveyed the processes of transition from the world of yeshivas (rabbinical seminaries) to the labor market among the Haredi (also known as ultra-Orthodox) population in the New York area. The survey found that men in both cultural groups that make up the Haredi population – Hasidic and Lithuanian – devote fixed periods of time to full-time religious study in yeshiva or kolel (a yeshiva for married men): Hasidic men for a brief period and Lithuanian men for slightly longer. Both groups, however evince a high labor-force participation rate, unlike the situation in Israel, where young men are draft-deferred as long as they are defined as “professional religious scholars”, i.e., as long as they engage in full-time religious study. The survey examines the various routes along which Haredi men in the New York area make their way to the labor market. In recent years growing numbers of Haredi men have been gravitating to computer occupations, as manifested in the establishment of vocational-training institutes in these fields. Finally, Prof. Gonen presents a series of lessons for Israel on the basis of the situation among the Haredi men in the New York area.

בנייר עמדה זה מציגים בן-דוד וגונן את המצב הקיים מבחינת חוסר היענותה של הפזורה הבדווית, כחמישים אחוז מהאוכלוסייה הבדווית בישראל, לעבור להתגורר ביישובים מתוכננים ורצונה להמשיך ולהתגורר ב'יישובים לא-מוכרים' המתאימים יותר לאורח חייה. קיימת התנגשות בין רצונם של בני הפזורה הבדווית להמשיך לקיים את אורח החיים החקלאי ואת שלטון החמולות המסורתי לבין דרישת המדינה למימוש התוכניות לפיתוח הנגב הכוללות גם את האוכלוסייה הבדווית. בהמשך מציעים החוקרים צעדים שעל המדינה לנקוט על מנת להתאים את היישובים המתוכננים לדרישות החברה הבדווית על מנת לעודד את המעבר אליהם.

The cultural tension within the Jewish population in Jerusalem manifests itself in many sectors of the urban public space. The main dilemma is one of conflict between the various practices on the Sabbath and holy days. In the eye of the storm is the issue of public transportation on the Sabbath and holy days, particularly in main thoroughfares. The secular population demands the free flow of traffic; the ultra-orthodox on the other hand aspires to halt it altogether. Secular residents play an active role in keeping restaurants and places of entertainment open on the Sabbath and holy days, particularly in those neighborhoods that do not have a large concentration of ultra-orthodox population, who strives to close them.  The tension is manifested in the attempt by each side to expand its political clout on the municipal level, and each side’s aspirations to rise to decision-making positions and control over public funds. The influence of the ultra-orthodox sector is proportional to its growing numbers in Jerusalem’s population, exacerbating the competition and the tension. This is very evident in the correlation between the municipal council’s political clout and its ability to tip the scales on issues relating to practices in the city’s public space. The growth rate in the ultra-orthodox sector results in the sprawl of its residential areas to other neighborhoods and to burgeoning of local cultural tensions elsewhere.

המחקר מתמקד בכמה היבטים אורבניים של מגורים בשכונה, בה גרים יהודים וערבים באותם רחובות ובאותם בניינים. תופעת השכונה המעורבת אינה שכיחה אמנם בישראל, אך יש במחקר הנוכחי כדי להוסיף דעת על היחסים בין שתי האוכלוסיות בתנאים שכאלה. יש עניין רב להכיר את טיבם של היחסים המתקיימים בין יהודים לערבים במצב של ערוב מגורים, משום שתהליך הגידול של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות מצביע על כך כי בעתיד יגדל חלקן של השכונות המעורבות בישראל.