מאמרים

חמאיסי ראסם. לקראת בסיס חבלי לפיתוח וניהול הביוב ביישובים הערביים בישראל. ירושלים: מחקרי פלורסהיימר; 1993.Abstract

שאלת הפיתוח ושיפור התשתית ביישובים הערביים, העוברים תהליך עיור, מעסיקה ראשי רשויות ועובדיהן, קובעי מדיניות, גופים מממנים וחוקרים. היישובים הערביים עדיין סובלים מתשתית נחותה. מאמציהן של הרשויות המקומיות והמרכזיות לפתח את התשתית ביישובים הערביים נתקלים בקשיים רבים. חלקם תוצאה של מדיניות אדישה וחוסר זמינות משאבים, וחלקם קשורים בנסיבות ובמאפיינים של היישובים הערביים עצמם.
בחינה ראשונית של הסיבות להעדר פתרון ביוב ביישובים הערביים מראה, כי קיימים קשיים בעיקר בתחומי המימון והסילוק, מלבד לקשיי ניהולו השוטף של משק זה. המשאבים הציבוריים, העומדים בידי הרשויות המקומיות הערביות, אינם מנוצלים כראוי. כמו כן, אין באפשרותן לפתור את הבעיה בעצמן. אי לכך, חשוב להציע מדיניות חדשה ליישובים הערביים בתחום הביוב.
מחקר מדיניות זה, מתאר את קשיי הארגון, התכנון, המימון והתחזוקה של מערכת הביוב ביישובים הערביים. המחקר מציע לקידום הפתרון, הקמתה של חברה חבלית לפיתוח ולניהול מערכות הביוב ביישובים אלה. החברה החבלית תהיה בעלת גמישות ארגונית, המאפשרת העסקת כוח אדם ברמה מקצועית גבוהה, גיוס משאבים כספיים ותכנון פעילויות בראייה רב שנתית. היא תוכל לאמץ פתרונות חדשניים לנושא סילוק הקולחים. היא תוכל לגבות היטלי ביוב ואגרות ביתר יעילות, כשהיא משוחררת מלחצים פוליטיים. החברה תפעל בנפרד מהרשות המקומית מבחינה תקציבית ותנהל את משק הביוב בתחומה כמשק סגור ומאוזן. הקמת חברה חבלית תאפשר טיפול מרוכז בסילוק הקולחים. לכל חברה חבלית, המאגדת יישובים מספר, יהיה הציוד המתאים לתחזק מערכת ביוב, במקום שכל רשות תעשה זאת בנפרד.

גונן עמירם, חמאיסי ראסם. מגמות בתפרוסת האוכלוסיה הערבית בישראל. ירושלים: מחקרי פלורסהיימר; 1992.Abstract

התפרוסת הנוכחית של האוכלוסייה הערבית בישראל עוצבה במהלך שנת 1948 עם הקמתה של מדינת ישראל. בנסיבות המלחמה שליוותה את הקמת המדינה החדשה יצא חלק גדול מן האוכלוסייה הערבית את שטח המדינה החדשה. החלק הקטן שנשאר בתוך גבולות המדינה מצא עצמו בעיקר באזורי שוליים רחוקים, בגליל ובנגב. הדפוס הגאוגרפי הראשי של האוכלוסייה הלא-יהודית שניצוק בראשיתה של המדינה היה היפוכו של זה שמאפיין את האוכלוסייה היהודית שהתרכזה במרכז הארץ וזכתה ביתרונות הכלכליים שבאים ממגורים ופעילות בגלעינה הצפוף של מדינה.
במאמר זה מבקשים החוקרים למקד את תשומת הלב בתפרוסת האוכלוסיה הערבית, להציג את דפוסיה הגיאגרפיים, להסביר את הגורמים העומדים ביסודם של דפוסים אלה ולצביע על תהליכי שינוי המתחוללים בעת האחרונה ואשר עשויים להמשיך ולהתרחש בשנים הבאות.

גונן עמירם, חמאיסי ראסם. מרכזי פיתוח חבליים משותפים ליישובים יהודיים וערביים בישראל. ירושלים: מחקרי פלורסהיימר; 1992.Abstract

בשנים האחרונות הופנתה תשומת הלב הציבורית אל סוגיית התת-פיתוח הכלכלי של היישובים הערביים בישראל. ביישובים אלה ישנה מידה מועטה של יזמות כלכלית מודרנית בתחומי התעשייה, המסחר והשירותים. מעטים הם מפעלי התעשייה שהוקמו על ידי יזמים ערבים ומנוהלים על ידם בהצלחה נמשכת. גם בתחומי המסחר והשירותים, ובמיוחד בשירותים עסקיים, קיימת פעילות מצומצמת של יזמים ערבים בתוך היישובים הערביים, כאשר מדובר בבתי עסק בעלי דפוסים מודרניים של פעילות כלכלית וארגונית. לעומת זאת רוב המועסקים המתגוררים ביישובים ערביים בישראל בתחומי התעשייה, המסחר והשירותים, מוצאים את תעסוקתם ביישובים יהודיים. על מנת להביא לידי האצת הפיתוח הכלכלי ביישובים הערביים דרושות פעולות שונות, הן בתחום היזמות העצמית, הן בתחום המדיניות הכלכלית הציבורית והן בתחום התכנון המרחבי. במאמר זה מבקשים החוקרים להתמקד בהיבט של התכנון המרחבי ולדון בהצעה להקים מרכזי פיתוח חבליים המשותפים לרשויות יהודיות וערביות על מנת להוסיף מסגרת של תכנון מרחבי שתיצור תנאים להאצת הפיתוח הכלכלי והיישובי בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל.