בשנים האחרונות עולה בישראל ביתר שאת שאלת הבנייה הרוויה, דהיינו הקמתם של בנייני קומות רבי-דירות. הביקוש למגורים הולך וגדל, ואולם השטח הפנוי לבנייתם הולך ומצטמצם. ביישובים העירוניים היהודיים בישראל נהוגה בנייה רוויה זה שנים רבות. לעומת זאת ביישובים הערביים, אשר רובם ראשיתם בכפרים קטנים, נהוגה עדיין במידה רבה בניית בתים משפחתיים. אולם, עם הפיכתם של רבים מן הכפרים הערביים ליישובים עירוניים בני עשרות אלפי תושבים החמיר המחסור בשטחים לבניית מגורים, ושאלת הבנייה הרוויה עומדת עתה על סדר היום ברמה המקומית והלאומית כאחד. היא מהווה אתגר גם לתושבים עצמם, בין אם יש ברשותם קרקעות לבנייה ובין אם אין. בשנים האחרונות, בכל עת שעלו הצעות להגביר את הבנייה הרוויה ביישובים הערביים בישראל, נטען כי סגנון בנייה זה אינו מקובל על האוכלוסייה הערבית. ממצאי המחקר, המבוסס על סקר של יזמים ושל תושבים, מצביעים על נכונות להסתגל למציאות בנייה חדשה ביישובים הערביים.

המחקר בוחן את היחסים בין דת למדינה ברמה הארצית ובין דת לחברה ברמה העירונית. המחקר ברמה הארצית מברר סוגיות הקשורות למחלוקות בנושאים של זהות יהודית, דיני אישותו ופלורליזם דתי וכן בוחן את ההסדרים שנוצרו לאורך זמן בתחומים האלה. המחקר ברמה העירונית, שבמרכזו ירושלים ובני-ברק, עוסק במאבקים על אזורי מגורים, על כללי התנהגות ברשות הציבור ועל השליטה במערכות פוליטיות. המחקר שלפנינו בוחן יחסי דת ומדינה בכמה מדינות מערביות. על בסיס בחינה זו בודק המחקר באיזו מידה ההסדרים בנושא דת ומדינה בישראל תואמים את המקובל בדמוקרטיות מערביות.

המערכת הפוליטית בעיר הישראלית, כמו בערים אחרות בעולם, עוברת תמורה מהותית. לצד קואליציית הממשל המסורתית בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, שעד זמן לא רב היתה גורם בלעדי במערכת הפוליטית העירונית, מופיעות קואליציות ממשל חדשות. קואליציות אלה מושתתות על שותפויות שונות בין השלטון המקומי והמרכזי לבין המגזר העסקי והמגזר ההתנדבותי. קואליציות אלה יכולות לעסוק בפיתוח כלכלי מקומי, בפיתוח השירותים, בהעלאת רמת הרווחה של שכבות חלשות או במניעת פיתוח מתוך שיקולים אקולוגיים. המחקר מציג את תהליך היווצרות הקואליציות החדשות, על הגורמים המעודדים והמעכבים אותו וסוקר את מאפייניהן הייחודיים.

סקירה זו עוסקת בשינויים שהתחוללו בשנים האחרונות במאפייני תהליך ההתפשטות המרחבית של מטרופולין תל אביב ובהשלכותיהם של שינויים אלה על ארגון השלטון המקומי בשולים העירוניים-כפריים אליהם מתפשט המטרופולין.
"חזית ההתפשטות" של מטרופולין תל אביב הגיעה בשנות התשעים לאזורים המצויים בתחום שיפוטן של מועצות אזוריות הנתונות בשליטתם של קיבוצים ומושבים. צורות ישוב אלו לא היו פתוחות בעבר לצמיחה ולעיור והיה להם תפקיד מרכזי בבלימת לחצי העיור בשולים העירוניים-כפריים של המטרופולין. אולם, תמורות פוליטיות-אידאולוגיות וכלכליות הביאו לתפנית בדפוסי הפיתוח בשולים העירוניים-כפריים; תפנית שנחשפה במלואה בשנות התשעים, בעקבות גל העליה והצמיחה הדמוגרפית והכלכלית המחודשת.

במאמר זה נידונים תהליכי ההדרה של אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים ממדינת הרווחה הישראלית תוך ניתוח של מדיניות השיכון שננקטה בשלושת העשורים הראשונים לאחר כינון המדינה. הניתוח מתמקד במערך המוסדי שפעל בתחום זה, בתוכן המדיניות, בדרכי יישומה, ובאינטרסים המוסדיים אשר השפיעו על עיצובה.
כמו כן, הושם דגש מיוחד על ניתוח האינטרסים של המדינה שהתהוו סביב סוגיית השליטה הטריטוריאלית והפריסה המרחבית של האוכלוסייה הערבית. סוגיות אלה נידונות בהקשר של העקרונות המוסדיים ושל המטרות הפוליטיות שהנחו את מדיניות השיכון ה"כללית" (קרי: אותה פעילות מדינתית שנועדה להקצות משאבי דיור לקבוצות נבחרות בקרב האוכלוסייה היהודית). המדיניות הדואלית שהתגבשה הביאה להדרה כמעט מוחלטת של האזרחים הערבים-פלסטינים משדה הפעולה של המדינה בתחום; דבר אשר היו לו השלכות משמעותיות מבחינת מיקומם הריבודי בזירת הדיור. הדרתם ממעגל הזכאים לתוכניות הסיוע שהמדינה הפעילה גרמה לצמצום ניכר בנגישותם למשאבי דיור, וכך השפיעה על סיכויי החיים של אוכלוסייה זו גם בממדים ריבודיים אחרים.

השאלה העומדת במרכז המחקר היא מה תהיה דמותה התרבותית של ירושלים בעתיד: האם תהיה זו עיר הטרוגנית שחילוניים וחרדים חיים בה במשותף תוך הפגנת סובלנות והתחשבות הדדית, או שתהיה זו עיר מונוליתית, שבה תרבות אחת שולטת בכיפה?

החלק הראשון של המחקר מתאר את הקונפליקטים בין חרדים לחילוניים על אופי המרחב הציבורי. החלק השני מציג את האסטרטגיות שנקטו שני הצדדים. החלק השלישי מתאר את התוצאות וההסדרים שנוצרו בעקבות המאבקים. החלק הרביעי מציג מספר תסריטים שעניינם היחסים בין שתי הקבוצות וצביונה התרבותי של העיר בעתיד. החלק החמישי מעלה הצעות מספר לגבי מערכת היחסים בין חילוניים לחרדים בעיר.

פרסום זה מרחיב את החוברת הקודמת שנקראה "איגרות חוב מוניציפליות", שיצאה לאור מטעם מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות ביוני 1995 במסגרת פרוייקט הליבה. הפרסום הראשון בחן את נושא הנפקת איגרות חוב בישראל על-ידי רשויות מקומיות או על-ידי תאגידים שבשליטתן ואת ההשלכות השונות, הייתרונות והחסרונות של אמצעי זה מהיבטים שונים.
פרסום זה עוסק בהצעת תכנית עבודה לממשלה, בהגדרה של פרופיל פיננסי של רשות מקומית המתכוונת לצאת בהנפקה ושל פרופיל פרוייקט המתאים להנפקת איגרות חוב ייעודיות.

תהליך הביזור בשלטון המקומי בישראל מבטא את העתקת מרכז הכובד של העשייה הציבורית מן השלטון המרכזי אל הרשויות המקומיות. מבחינה שלטונית וערכית משקף תהליך הביזור דמוקרטיזציה בקבלת החלטות. מבחינה של מדיניות ציבורית כוללת מחירו במונחי יעילות, אפקטיביות וצדק חברתי הוא גבוה, וספק אם הוא תמיד כדאי. בישראל התהליך נובע במידה רבה מכשלים ממשליים ותפקודיים בשלטון המרכזי, מהסדרים חלקיים בינו לבין השלטון המקומי ומניצול הזדמנויות (האצלה ולקיחת סמכויות בו זמנית) על ידי השלטון המקומי. מחקר זה יורד לעומקו של תהליך הביזור המתחולל בישראל ומציע מדיניות מומלצת לאור הממצאים. בתנאים האמורים מדיניות הביזור המתבקשת במדינת ישראל היא מדיניות ביזור דיפרנציאלית. מדיניות זו צריכה להגדיר את מידת האוטונומיה המקומית, את חלוקת העבודה בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ואת אופן הקצאת המשאבים וניצולם תוך התחשבות במאפינים מקומים ובשיקולים ממלכתיים.

מחקר זה מציג קווים למדיניות רב-ממדית לשטחים הפתוחים בליבת ישראל, המבוססת על ממצאי השטחים הפתוחים באזור הליבה ועל אופי התפקודים שיש לתת להם מענה בתחום השטחים הפתוחים. למדיניות זו יש שלושה מרכיבים ראשיים: 1. אפיון השטחים הראויים להגנה כשטחים פתוחים, תוך הבחנה בין שטחים פתוחים איכותיים לשטחים חקלאיים הראויים להישמר כשטחים פתוחים, על בסיס ניתוח פרטני המאפשר מתן הסבר לכל קביעה במונחי התפקודים שהשטחים הפתוחים אמורים לספק. 2. אפיון הכלים העשויים לשמש להגנת השטחים הללו, ובכללם סיווגי השטחים הללו בתכניות המתאר. 3. אמצעים לניהול השטחים הפתוחים, וגם זאת תוך הבחנה בין שטחים איכותיים לשטחים חקלאיים בהווה. 

תקציר מחקר הסוקר את הבעיות במצב הקיים של תשתיות התחבורה ביישובים הערביים בישראל ואת הגורמים בהם יש להתחשב במהלך תכנון התשתיות. התקציר נסגר בקביעה כי ישנו צורך במימון של השלטון המרכזי על מנת שיפותחו תוכניות תשתית תחבורתית מתאימות ליישובים הערביים.

מנהלים של יחידות לפיתוח כלכלי, יחידות לתכנון אסטרטגי, חממות ומרכזים לטיפוח יזמות (מט"י) ניצבים כיום בחזית הפיתוח הכלכלי העירוני והאזורי בארץ. עם זאת, פעילותם מתנהלת בלי עורף מחשבתי-רעיוני ואף-על-פי שכל העוסק בקידום הפיתוח הכלכלי המקומי נשען על דיסציפלינה משלו מתאפיין התחום המתהווה באינטר-דיסציפלינריות. פיצול עולם הידע לתאים דיסציפלינריים קשוחים מונע את צמיחתו של התחום למקצוע אינטגרטיבי. כיום מעוצב תוכנו של התחום על ידי הפעילות בשטח, ובמקום שפעילויות בשטח תשאבנה מתורה מגובשת, הן היוצקות את תוכנה.
מחקר זה מציע המלצות לפעולות שיש לנקוט לחיזוק מעמדו ולביסוסו של הפיתוח הכלכלי המקומי, ביניהן: פיתוח חומר עיוני על ידי אנשי שטח ואנשי אקדמיה, הנשען על הידע הקיים בדיסציפלינות הראשיות הרלוונטיות; פיתוח של כלים ומודלים לתכנון ולבנייה של אסטרטגיה כלכלית לעיר או לאזור; הפקת חומר הדרכה יישומי בנושאים ספציפיים; ריכוז דוגמאות של חזית הפעילות המקצועית (best practice) בתחום והפצתן; הקמת שדולה להפצת רעיון תסקיר ההשפעות הכלכליות בתהליך התכנון הסטטוטורי; והקמת מסדי נתונים עירוניים ואזוריים מקוונים (on-line).

המחקר מתמקד בכמה היבטים אורבניים של מגורים בשכונה, בה גרים יהודים וערבים באותם רחובות ובאותם בניינים. תופעת השכונה המעורבת אינה שכיחה אמנם בישראל, אך יש במחקר הנוכחי כדי להוסיף דעת על היחסים בין שתי האוכלוסיות בתנאים שכאלה. יש עניין רב להכיר את טיבם של היחסים המתקיימים בין יהודים לערבים במצב של ערוב מגורים, משום שתהליך הגידול של האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות מצביע על כך כי בעתיד יגדל חלקן של השכונות המעורבות בישראל.

מחקר זה דן בבעיות הקיימות במערכת שירותי הרווחה וממליץ על מדיניות שתביא לפתרונן. שירותי הרווחה בישראל מופעלים על ידי המחלקות לשירותי רווחה ברשויות המקומיות, אולם במקום שזו תספק שירותי רווחה בהתאם לצרכים החברתיים האמיתיים ובהתאמה למדיניות לאומית, הקצאות התקציבים וסדרי העדיפויות נקבעים בפועל על-ידי השלטון המרכזי. המבנה הארגוני של המחלקות לשירותי רווחה הותאם בפועל לתפקיד שייעד להן השלטון המרכזי – כלי שרת. בעקבות זאת גברה זיקתן של מחלקות אלו למשרדי הממשלה השונים, ונחלשה זיקתן לרשות המקומית עצמה.
בשנים האחרונות סובלת מערכת שירותי הרווחה ממספר בעיות מרכזיות: אין הגדרה חד משמעית של המדיניות החברתית מבחינת אוכלוסיית היעד ומבחינת המטרות וסדר הקדימויות, חסרה למערכת הרווחה מנהיגות פעילה שתיטול על עצמה את האחריות הניהולית, וחל צמצום יחסי במשאבים המוקצים לשירותי הרווחה. בו בזמן ניכרים קיפאון בחשיבה האסטרטגית של המערכת והיעדר חדשנות.
המלצות המחקר כוללות את שינוי המבנה הארגוני של מערכת שירותי הרווחה, שינויי חקיקה והגדרות תפקידים בין השלטון המקומי למרכזי.