מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות מפרסם שורה של מחקרים העוסקים בסוגיות שונות של תכנון מרחבי ושל מנהל וממשל מקומי. מחקרו של ד"ר גדליה אורבך עוסק בתפר שבין שני תחומים אלה באמצעות חקר מדיניות הפריסה המרחבית של דיור זמני שנקבעה בראשית שנות התשעים אל מול גל העלייה הגדול מברית המועצות ומאתיופיה.

בשנות החמישים, בעקבותיו של גל עלייה גדול, השלטון המרכזי בישראל היה חזק דיו כדי לקבוע את פריסת המעברות של הדיור הזמני ברוב הרשויות המקומיות ברחבי הארץ. בשנת התשעים, יחסי שלטון מרכזי-שלטון מקומי בישראל היו כבר במאזן אחר. כוחן היחסי של הרשויות המקומיות התחזק במידה ניכרת לעומת צמצום כוחו היחסי של השלטון המרכזי בקביעת הפריסה של הדיור הזמני. הדיור הזמני הוא רק דוגמה אחת מני רבות, המעידות על שידוד יחסי שלטון מרכזי-שלטון מקומי בישראל.

פרופ' אברהם דיסקין בוחן במחקר זה את המערכת הפוליטית הישראלית הנתונה בשנים האחרונות בזעזועים חמורים. החוקר עוקב אחר בעיות היסוד בפניהן ניצבת ישראל, אחר השלכותיה של המהפכה החוקתית, אחר השינויים במפת המפלגות ואחר האירועים הפוליטיים המרכזיים שאפיינו את המערכת בתקופה האחרונה.

במסגרת תכנית המחקרים של מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות על הערבים בישראל הכינו יוסף בן-דוד ועמירם גונן מחקר על תהליך העיור בקרב האוכלוסייה הערבית-בדווית בנגב מן הבחינה החברתית-תרבותית. המחקר מעלה כי קיימים הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות המוצא הראשיות. בקרב אוכלוסייה זו, אשר נבדלות בתרבותן ובאורח חייהם – הבדווים והבדווים-פלאחים. עד שנות השבעים היו הבדווים-פלאחים בני-חסותם של הבדווים. בעקבות ההקמה של העיירות הבדוויות החדשות בנגב היו אלה הבדווים-פלאחים אשר נטו לעבור אליהן מן הפזורה בהשוואה לבדווים, אשר ראו עיירות אלה כבלתי הולמות את אורח חייהם ושאיפותיהם ליישובים כפריים. כתוצאה מכך יצאו רוב הבדווים-פלאחים להשתקע בעיירות ואילו רוב הבדווים נשארו בפזורה. החיים בעיירות החדשות זרזו את תהליך האמנציפציה של הבדווים-פלאחים מחסותם של פטרוניהם לשעבר הבדווים. כך בלי משים היה העיור לגורם חשוב לתמורות מבניות חשובות בקרב האוכלוסייה הערבית-בדווית בנגב. החיים בצוותא של שתי קבוצות המוצא ביישובים בהם מתקיימת מסגרת מוניציפלית,  עשתה את הבדווים-פלאחים לבני-תחרות ושותפים במשחק הדמוקרטי של השלטון המקומי דבר שהיו מנועים ממנו עת ישבו מחוץ לעיירות, כאשר המנהיגות הבדווית החזיקה בידיה את מוסרות השלטון הפנימי. הבדווים, שנשארו בפזורה ונמנעו עד כה מלהשתקע בעיירות, מבקשים לעצמם יישובים כפריים בהם יוכלו לנהל את חייהם במסגרות שבטיות הומוגניות משלהם ללא תחרות עם מי שלא מזמן היו בני-חסותם.

מחקר זה עוסק בקשר שבין התקציב של הרשויות המקומיות לפעולות התכנון והפיתוח בתחומיהן. על מנת להגדיל את ההכנסות החד פעמיות (היטל השבחה ואגרות פיתוח) ואת ההכנסות השוטפות מארנונה, עודדו הרשויות המקומיות את הפיתוח ולו רק מטעמים פיסקליים. להפיכת התכנון והפיתוח למוף פיסקלי יש השלכות על מערכת התכנון המקומית, המחוזית והארצית ואלה מתקשות לעמוד בפני לחצים המונעים על-ידי השיקולים הפיסקליים של הרשויות המקומוית.

ד"ר בן אליא מציע לבחון דרכים שיצמצמו את ההשפעה של קשר זה בין תכנון ופיתוח ברשויות המקומיות לבין דרכיהן ושיקוליהן הפיסקליים. ניתוק קשר זה ימומש אם תימצא תשובה פיסקלית לצרכים הכספיים של הרשויות המקומיות.

במחקר זה בוחן ד"ר נחום בן-אליא חלופות להבניה מחודשת של מערכת החינוך, כפי שעלו בארצות מספר. מבין חלופות אלה מציע ד"ר בן-אליא את חלופת האזרוח של מוסדות החינוך, בה ניתן לבית-הספר מעמד אוטונומי, ללא זיקה מינהלית ותקציבית מחייבת לשלטון המקומי.

This paper gives decision makers a framework for assessing proposed implementations of congestion pricing, a transport policy increasingly under consideration internationally and in Israel. Using overall urban accessibility as a touchstone, this framework helps evaluate the potentials and hazards of a given implementation, including its impacts on land use and social equity. The paper applies this framework to analyze the High Occupancy Toll (HOT) variant of congestion pricing, and to assess and suggest improvements to the proposed HOT implementation at the southern entrance of Tel Aviv. The paper was presented as an invited lecture to the Israeli Society for Transport Research on July 6, 2000.

באפריל 1997 פרסמתי במסגרת מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות דוח מחקר הבוחן את הניתוחים הכלכליים והתחבורתיים עליהם התבססו מקדמי כביש "חוצה ישראל". הדוח בוחן את היתרונות המובטחים של הכביש באספקלריה של ידע מתקדם בתכנון והערכה של פרויקטים תחבורתיים בעולם הרחב ומול בחינות מעודכנות לגבי השפעתם של כבישים עורקיים מסיביים דוגמת חוצה ישראל. הממצאים המרכזיים של הדוח הוצגו בפורומים רבים וביניהם, ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, וכנס הכלכלנים השנתי. שנתיים לאחר מכן נבחר במכרז הזכיין להקמת הכביש באמצעות מימון פרטי אלא שמאז תנופת ההקמה של הכביש נבלמה. שנה וחצי של מאמצים אינטנסיביים טרם הביאו לחתימת חוזה שיאפשר תחילת העבודה של היזמים הפרטיים. תאריך היעד לתחילת הסלילה חלף לפני שנה, ובינתיים נמצא המשא ומתן הכספי "בשלבי סיום" פרק זמן דומה. במקביל התחזקו בישראל תפיסות תכנוניות שאינן מקבלות כמות שהיא את התפיסה התכנונית שהייתה מקובלת על מתכנני הכביש ומקדמיו. התחדדה מאד התפיסה לגבי השינויים הנדרשים במדיניות התחבורה הלאומית, ובגוש דן בפרט. תפיסה זו משתקפת, למשל, בתכנית האב הלאומית לתחבורה. כביש "חוצה ישראל" , למרות שהוא כלול בתוכניות הסטטוטוריות כעובדה מוגמרת, לא רק שאינו תורם להשגת השינויים הנדרשים, אלא אף מערער את הסיכוי לכך.

במסגרת הגבולות הקיימים של ירושלים ניתן יהיה לקלוט 900,000 תושבים. יעד זה הוא יעד ביניים בין שלוש תחזיות שהוכנו לעיר, והוא גם היעד הנבחר על ידי המתכננים הפיזיים בתכנית האב האסטרטגית לירושלים. נייר עמדה זה טוען כי אין צורך להרחיב את גבולות ירושלים כלפי מערב (קו הר אדר, אבן ספיר וצור הדסה) כפי שמבקשת עיריית ירושלים. להפך, יש למקד את המשך הבנייה בגבולות הקיימים של העיר. אם בכל זאת יש עניין להרחיב את גבולות ירושלים יהיה נכון לעשות זאת מבחינה אורבנית כלפי מזרח, לעבר מעלה אדומים. החשיבות בהתוויית כיווני הפיתוח גבולות העיר וכיווני התפתחותה עתידים להשפיע השפעה מרחיקת לכת על צביונה הלאומי, הפיזי, החברתי והתרבותי של העיר.

ביסוד התיקון לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 עמדה השאיפה להחיל את עקרון השוויוניות על תמיכת המדינה במוסדות הציבור. מימוש ציפייה זו נתקל בקשיים רבים שאחד העיקרים שבהם הוא מבחני תמיכה מפלים. התוצאות הן אפליה, חוסר שוויון, מאבקים משפטיים ואף השחתת מידות. על רקע זה יש צורך בחשיבה מחודשת שתשלים את החקיקה המקורית ותממש את עקרון השוויוניות בהקצאת כספי המדינה למוסדות ציבור. כצעד ראשון בכיוון זה מוצע להקים מסגרת ממשלתית עצמאית שתחלוש על הקצאת הכספים תוך הקפדה על מבחני תמיכה נאותים. כמו כן מוצע לגבש מדיניות הקצאה ברורה ולפתוח את תהליך ההקצאה ומבחני התמיכה לעיני הציבור. מדינת ישראל מחויבת לעשות סדר בתחום זה, בראש ובראשונה למען רווחת כלל תושביה, אך גם לשמירה על כללי המשטר הדמוקרטי.

הצעה זו נועדה לקדם את רעיון הקמתן של רשויות פונצקציונליות (נושאיות), הנוטלות תפקידים שהם כיום בסמכות הרשות המקומית. המטרה היא ליצור מסגרות ייעודיות, על-רשותיות, היכולות להבטיח שירותים נאותים תוך ניצול גודלן ומיומנותן. צעד זה יביא ליותר רציונליזציה בהקצאת משאבים ויכולת תכנון משופרת.

נייר עמדה זה בוחן את האפשרות של הקמת עיריות גג בישראל תוך התמקדות בירושלים ובאר שבע. מוצגים בו הרקע הישראלי כמו גם המגמות והלחצים העולמיים הדוחפים להקמת עיריות גג. כמו כן נבחנות סוגיות של מודל עיריית הגג הרצוי לפי מאפיינים ייחדויים של הערים שיש להתחשב בהם.