שותפויות מוניציפליות-פרטיות כוללות מימון, בנייה, תפעול ותחזוקת תשתיות צביריות באמצעות התקשרות PFI/BOT, ובנוסף לכך, חברות משותפות לרשות מקומית ולמגזר הפרטי ומינוף השקעות בשיתוף המגזר הפרטי באמצעות קרקעות העירייה. מניעים עיקריים להתקשרויות אלו הם יכולות פיתוח וניהול עדיפות של המגזר הפרטי, ניהול אינטגרטיבי של הפרויקט והתגברות על מגבלות תקציביות. מנגד, חסרונות ה PFI/BOT  כוללים עלויות מימון ועלויות עסקה גבוהות, גלגול נטל תקציבי משמעותי לעתיד, אובדן גמישות וגלגול ההתחייבויות לשותף הציבורי בתנאי משבר המחקר הנוכחי בוחן אם ניתן לזהות מגמת נסיגה בהתקשרויות PPP ברשויות המקומיות בישראל ומעבר מהפרטה לרה-מוניציפליזציה. המחקר הסתמך על ראיונות פתוחים וחומרים כתובים נלווים ומראה שהתקשרויות BOT איבדו פופולריות ברשויות המקומיות, אך לא בגלל תמורה אידאולוגית או עלויות גבוהות יותר, אלא בגלל ריבית נמוכה מאוד שמבטלת את המניע המימוני ל BOT. בולטת האכזבה מהתקשרויות BOT בשני תחומים שנתפשו כבעלי פוטנציאל מבטיח: מתקני טיהור שפכים ושירותים  חברתיים. עם זאת, התקשרויות BOT נותרו בארגז הכלים של הרשויות המקומיות בתחומים שונים והמחקר מצביע על "התבגרות" התחום ומעבר מדומיננטיות המניע המימוני למניעים מקצועיים להתקשרויות. בולט מינוף קרקעות העירייה במסגרת התקשרויות BOT, המשלבות מתקן ציבורי ומוקד רווח עסקי, על קרקע העירייה. קיימת מחלוקת בסוגיית הקמתן של חברות בת משותפות לרשות מקומית ולחברה פרטית. רשויות מקומיות מגלות עניין בהן, אך הרגולטור הממשלתי נוטה לשלול אותן. נדרשת הערכה מחדש של המדיניות הרגולטורית על התחום, בכיוון שאינו מסתייג מראש מהתקשרויות כאלו, אך גם שאינו מנתב רשויות מקומיות לשיטת ה-BOT כאשר אין זו השיטה המועדפת עליהן. מחקר זה נתמך על ידי מפעל הפיס, מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות.

שטחים פרטיים פתוחים )שפ"פים( סובלים מהזנחה ותת-שימוש, משום שוועדי בתים מתקשים להתמודד עם תחזוקתם, בפרט כשהם משתייכים ליותר מבית משותף אחד. מחקרים רבים נוטים לעסוק בפתרונות ניהוליים וארגוניים פרטיים לבעיות ציבוריות, אך מחקר זה של סוגיית השפ"פים מבקש לבחון מתן מענה ציבורי לבעיה פרטית כביכול ומנתח את המענה המגוון לאתגר זה בשלוש ערים: ירושלים, מודיעין ומעלה אדומים. ההתערבויות המרכזיות במודיעין ובמעלה אדומים נסמכות בעיקרן על הגישה הניהולית: מתן פתרונות טיפול טכניים המופעלים על ידי עובדי עירייה, בהם ניהול עירוני הממומן על ידי תושבים, טיפול ומימון מלא על ידי העירייה וטיפול בנושאים נקודתיים המצריכים מומחיות או עלולים להיות סכנה לציבור. בירושלים, כתוצאה מגודלה וממורכבותה הרבה הייתה הסתמכות משמעותית על הגישה הקהילתית, הרואה בתושבים את האחראים על השטח ושואפת לסייע להם לממש את בעלותם, ופתרונות ניהוליים היו רק בשולי הפעילות העירונית. גישה נוספת, תכנונית, מבקשת למצוא פתרונות רישומיים או סטטוטוריים ארוכי-טווח להסדרת השטח, בהם הרחבות בנייה, רישום מחודש או שינוי ייעוד וקידום תוכניות התחדשות עירונית על גבי השפ"פים, אך עד כה לא יושמה במידה משמעותית. המחקר מצביע על כך שרשות מקומית מעורבת ופעילה מסוגלת להציע לתושבים פתרונות גם בסוגיות שאינן בתחום אחריותה הרשמי, ולהתמודד עם תוצרי תכנון בעיתיים. כמו כן, אתגר תחזוקת תוצרי התכנון צריך להוות חלק אינטגרלי בתהליך התכנון, בהיותו נוגע ללב ליבת המקצוע ובהיותו עשוי להבטיח את הצלחת התוצר התכנוני לאורך זמן.

בישראל ,מדיניות ההתחדשות העירונית מקדמת  מטרות פיזיות וכלכליות באופן כמעט בלעדי ,מבלי לתת מענה לסוגיות חברתיות כגון לכידות קהילתית או תמהיל רמות ההכנסה בשכונות המתחדשות . מחקר זה בחן באיזו מידה מתהווה מנגנון ייחודי לקידום צדק חברתי במסגרת העבודה הקהילתית הממסדית בהתחדשות עירונית . עבודה זו טוענת כי  בעיצומו של משבר ארצי בתחום ההתחדשות העירונית ,העבודה הקהילתית יצרה מפנה בשני רבדים :בפרקטיקה הארגונית ובמדיניות המגדירה אותה .ברובד המעשי , המחלקות לעבודה קהילתית פעלו לביסוס מנגנונים קהילתיים ועודדו גיבוש של הסכמה על מטרות משותפות ואקטיביזם בקרב תושבים ,פ עולות שעשויות לתרום למוכנות הקהילה לתהליכי התחדשות .ברובד המדיניות ,העבודה הקהילתית עבדה בכלים פוליטיים ואדמיניסטרטיביים ברמה המקומית ,לשינוי היחסים בין אזרחי העיר ופרנסיה . באמצעים אלו הציבה העבודה הקהילתית משקל נגד למדיניות שקידמה הפרטה וצמצום אחריות של רשויות מקומיות.

מרכיב הייעוד הדמוקרטי בתפקידה של הרשות המקומית נשכח לעתים בשיח הציבורי הדן בשלטון המקומי והרפורמות הנדרשות בו. חסר זה מאפיין מדינות, וישראל בתוכן, שבהן הרשויות המקומיות אינן נתפסות כאבן יסוד בבניין האומה ובזהות הלאומית. לדמוקרטיה המקומית שלושה תפקידים מרכזיים: ייצוגיות, הטמעת ערכים דמוקרטיים ופלורליזם. ספר זה מתמקד בייעוד הדמוקרטי של הרשויות המקומיות בישראל. עשרים ושניים פרקי הספר סוקרים מגמות עיקריות בדמוקרטיה המקומית, דנים במעמדה במערכת הפוליטית והציבורית, בהשתתפות אזרחית, בניהול החיים המקומיים ובבחירות לרשויות המקומיות. ארבעת המאפיינים של הדמוקרטיה המקומית בישראל העולים מפרקי הספר הם: נבדלות, ריכוזיות לצד הזנחה, שבריריות ומנוצלות, וחשדנות ומחאתיות. האתגרים לקידום יציבותה ומיצויה של הדמוקרטיה המקומית בישראל מתבטאים בכמה כיווני פעולה: מלמטה - התעוררות החברה האזרחית המקומית; מבפנים - אימוץ עקרונות הניהול הציבורי החדש על-ידי נבחרי ציבור ובעלי תפקידים ברשות המקומית; מלמעלה - ביזור סמכויות אמיתי על-ידי השלטון המרכזי; ומבחוץ - אינטראקציה ישירה עם מדינות, תנועות, ארגונים ותאגידים בין-לאומיים.

מאמר זה בוחן את השפעתן של פוליטיקאיות בשלטון המקומי על תקציבי חינוך ורווחה המבוצעים מתקציבה העצמי של הרשות המקומית. הנחת המוצא היא כי תושבות הרשות המקומית מבכרות הוצאה על תחומים אלו, על פני תחומים אחרים, וכן שהפוליטיקאיות המקומיות יטו לייצג את תושבות הרשות. ההשערה שנבחנה היא כי עלייה במספר הנשים המכהנות במועצת הרשות המקומית תביא לעלייה בשיעור התקצוב העצמי של תחומי החינוך והרווחה ברשות. הבדיקה שכללה נתוני פאנל של 113 רשויות מקומיות לא מצאה קשר מובהק בין אחוז הנשים במועצת הרשות המקומית לבין הגדלת התקציבים העצמיים לחינוך או רווחה. חוסר ההשפעה של נשים במועצת הרשות נובע אולי מחולשתם היחסית של חברי המועצה בישראל. ממצא זה מרמז על הצורך בהעצמת החשיבה המגדרית ופיתוח של יישומיה על פני הגדלת הייצוג הנשי גרידא.

המחקר המתואר בחיבור זה עוסק בתהליך כניסתם של חרדים ללימודים אקדמיים ובגורמים שהביאו לעלייה הדרמטית במספר הסטודנטים החרדים מאז ראשית המאה העשרים ואחת. המחקר מצביע על כך שהקמת מסלולים אקדמיים לחרדים הינה חלק ממגוון הסדרים שהתפתחו בתקופה זו, שמטרתם שילוב החברה החרדית במשק הישראלי. במסגרת הסדרים אלו הוקמו גם מסלולים ייחודיים לחרדים בתחומי הצבא והתעסוקה.

המודל המוצג במחקר כולל את התנאים שאפשרו את צמיחת המסלולים האקדמיים לחרדים, את השחקנים שפיתחו והובילו יוזמה זו ואת הכלים ששימשו לקידום כניסתם של חרדים למסלולים החדשים. בחלקו האחרון מנתח המחקר את תכנית החומש של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה עבור המגזר החרדי לשנים 2015-2011, ובוחן את יתרונותיה וחסרונותיה. המלצות המדיניות של המחקר כוללות דרכים אפשריות להגדלת מספר החרדים הפונים ללימודים אקדמיים, כמו גם לשיפור האיכות של לימודים אלו.

מחקר זה הוא חלק מעבודת דוקטורט שערך המחבר בהדרכתו של פרופ' שלמה חסון מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר מנתח שבעה מקרי בוחן של מאבקים סביבתיים בולטים בישראל מבחינה תרבותית פוליטית, ומאפיין את סוגי המאבקים ואת טיפוסי הארגונים הסביבתיים שהובילו אותם. מטרת האיפיון היא להציג את מידת האפקטיביות של המאבקים ואת אופן השפעתם על המרחב הגאוגרפי, הפוליטי והתרבותי בישראל.

התובנה המרכזית העולה מהמחקר היא כי ארגוני הסביבה הביאו ליצירת שינוי תרבותי עמוק בחברה הישראלית, אשר בא לידי ביטוי הן ברמת השיח הציבורי והן במידת ההשתתפות הפעילה, במיוחד ברמה המקומית. שינוי זה הוא תגובה למגמת הפיתוח המואץ העוברת על ישראל, כמו גם התאמה תרבותית לפעילות העולמית בתחום הסביבתי.

עוד עולה מהמחקר, כי בישראל קיים פער משמעותי בין החברה האזרחית לבין המערכת הפוליטית הארצית, מבחינת התפיסה הערכית של הנושא הסביבתי. פער זה משקף לא רק את הבדלי האינטרסים בין שני הגורמים, כי אם גם את השוני התרבותי ביניהם לגבי תמונת העתיד של המרחב הפיסי והחברתי בישראל. מצב זה אינו מבשר טובות ל"תרבות הירוקה" המתעצמת בארץ, שכן הזירה החיונית לקידום הנושא הסביבתי היא המערכת הפוליטית הארצית, כפי שקורה במרבית המדינות המפותחות בעולם

מחקר זה בוחן היבטים משפטיים הנוגעים לשימוש בהסכמי פיתוח בין רשויות מקומיות ליזמים פרטיים. הסכמים אלה, הנוגעים לאופן הפיתוח של מקרקעין פרטיים, כוללים חילופי תמורות תכנוניות, קנייניות, כספיות ואחרות בין הצדדים, תוך הגמשה של הדין החל. על מנת לעמוד על היקף התופעה המחקר מציג ומנתח, בין היתר, את הסכמי הפיתוח כרתה עיריית ירושלים בשנים האחרונות. השאלה המרכזית הנבחנת בחיבור היא שאלת חוקיות הכריתה של הסכמים אלה, לאור מעמדה של הרשות המקומית החייבת לפעול בכפוף לחוק. פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה (ניתן ביום 27.6.2011), אשר שינה את ההלכה בעניין זה, זוכה לניתוח ראשון מסגרת מחקר זה. שיקולי מדיניות משפטית המנותחים בחיבור מהווים בסיס לגיבוש פרשנות מצמצמת לפסק הדין.

המחקר דן בעקרונות הפיקוח האזרחי על אחזקת קרקע וניהול המרחב לצורכי מערכת הביטחון בישראל. יחסי הגומלין בין התחום האזרחי לתחום הביטחוני באים לידי ביטוי גם בממד הטריטוריאלי, כאשר חולשת הפיקוח האזרחי נובעת מהיעדר תפישת-על מדינתית המשקללת את כל צורכי השימוש בקרקע. ייצוג המערכת הצבאית והביטחונית במערכות התכנון האזרחית לעומת היעדר ייצוג אזרחי במערכת התכנון הצבאית והביטחונית היא

א-סימטריה בולטת. מנגנון הפיקוח האזרחי הוא שצריך להנחות את עקרונות עיצוב המרחב, ויעד זה מעלה את השאלות כיצד לשפר את הדיון הציבורי על צורכי החברה האזרחית לעומת צורכי צה"ל? איזה גורם ממלכתי יכריע במחלוקות בהן מוטל חיסיון על שיקולי מערכת הביטחון? האם אפשר ליצור תוכנית ארצית סטטוטורית של שימושי קרקע ביטחוניים, והאם יצירת שינוי בהתנהלות הקרקעית של הצבא ומערכת הביטחון דורשת שינוי חקיקתי או תכנוני?

מחקרים רבים השתמשו בצילומי לוויין של אורות לילה על מנת לבחון הבדלים דמוגרפיים וכלכליים בין מדינות. רוב המחקרים הללו השתמשו בנתונים ברזולוציה מרחבית גסה שמקורם במערכת לווייני מזג האור הנפלט מכדור הארץ .(DMSP) Defense Meteorological Satellite Program האוויר האמריקאית לחלל נובע מחמישה מקורות עיקריים: תאורה מלאכותית של יישובים, שריפות, בעירה של גז הנפלט בבארות נפט, ציי דייג המשתמשים בתאורה על מנת למשוך את הדגה, והזוהר הצפוני. במחקר זה, אנו בוחנים האם אורות לילה יכולים לשמש כאינדיקטור למאפיינים דמוגרפיים וסוציו- אקונומיים של שטחים בנויים בסקאלה המקומית. השתמשנו בנתוני אורות לילה שנרכשו על ידי ה-DMSP לווין ה-SAC-C הארגנטינאי וצילומים של אסטרונאוטים מתחנת החלל הבינלאומית. בחנו את אורות הלילה של יישובים בהתאם למיקומם (בתחומי מדינת ישראל או מעבר לקו הירוק) ובהתאם ללאום (יישוב יהודי או ערבי). יישובים ישראליים היו מוארים יותר מאשר יישובים פלשתיניים שמעבר לקו הירוק, כפי שניתן לצַפות עקב הבדלי התל"ג שבין ישראל לרשות הפלשתינית. לא נמצאו הבדלים בין תאורת היישובים היהודיים והערביים בתחומי מדינת ישראל. עם זאת, תאורת הלילה של יישובים יהודיים (בישראל או מעבר לקו הירוק) נמצאה בקשר חיובי עם צפיפות האוכלוסייה ועם צפיפות רשת הכבישים (בתוך השטח הבנוי), בעוד שביישובים ערביים הקשר בין המשתנים הללו היה חלש. ההבדלים שנמצאו בתאורת היישובים השונים נובעים מהבדלים במבנה השטח הבנוי של יישובים יהודיים וערביים, כמו גם מהבדלים כלכליים וגאופוליטיים בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית. משתנים דמוגרפיים ותשתיתיים הסבירו 60% מהשונות באורות הלילה (מנתוני ה - ISS), לעומת 28% מהשונות באורות הלילה, מנתוני ה- DMSP. תוצאות המחקר המדגימות שימושים פוטנציאליים של צילומי לוויין של אורות לילה ברזולוציה מרחבית גבוהה, ואת הצורך בלוויין שמטרתו תהיה ניטור רציף בזמן ובמרחב של אורות לילה

תכנון הקיבוץ היווה מאז ראשית ימיה של ההתיישבות הקיבוצית אתגר אדריכלי ייחודי, שנבע מהיות הקיבוץ צורת חיים וולונטרית המבוססת על שוויון, עזרה הדדית ושותפות מלאה בכל תחומי החיים, כולל ברכוש ובקרקע. רעיונות השיתופיות והשוויוניות באו לידי ביטוי בעיקרון התכנוני של מרחב משותף לכל תפקודי החיים והחתירה לאורח חיים המבוסס על פשטות וצניעות והכתיבו הסתפקות בנורמות דיור צנועות מאוד. בעשורים האחרונים חל שינוי חד באידיאולוגיה ובערכים המכוננים של החברה הקיבוצית. קיבוצים רבים מתנסים בדרגות שונות של הפרטת המרחב הקיבוצי המשותף ויש הטוענים כי קיימת סכנה להרס מרקמו הייחודי. המחקר נערך במסגרת לימודים לתואר מוסמך במכון ללימודים עירוניים ואזוריים במחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית בהנחיית פרו' ארזה צ'רצ'מן ופרו' ערן רזין. מטרת המחקר היא לעמוד על השינויים החלים בתכנון המרחבי והאדריכלי של הקיבוץ, לאור השינויים באורח החיים ובערכי היסוד של חברי הקיבוץ. בתוך כך, המחקר עמד על ההבדלים במאפייני הבנייה למגורים בין קיבוצים מתחדשים לבין קיבוצים שיתופיים; בחן האם קיים קשר בין הערכים המסורתיים של הקיבוץ ובין תהליכי התכנון המרחבי והאדריכלי בקיבוץ כיום; והאם ניתן לשמור על מאפיינים מסוימים של התכנון המרחבי והאדריכלי הקיבוצי גם בסביבת המגורים החדשה המתפתחת כיום בקיבוצים.

הסדרים מוניציפליים מתייחסים למסגרות שלטון וממשל מקומי, דהיינו לחלוקת שטח המדינה לרשויות מקומיות, להבחנה בין הרשויות המקומיות לארגונים ולתאגידים אחרים המהווים חלק ממערכת השלטון המקומי ולשותפויות בין-מוניציפליות ובין רשויות מקומיות לבין המגזרים הפרטי, השלישי והממשלתי.

מטרת מסמך מדיניות זה היא להעריך את סוגיית ההסדרים המוניציפליים, בהתייחס בין היתר להצעת חוק העיריות התשס"ז/2007. המסמך מגדיר יעדים לעריכת שינויים במערכת השלטון המקומי ומדגיש שהבעיה המחריפה בישראל היא דווקא תפקוד משרדי הממשלה המגזריים. לאחר מכן סוקר המסמך שינויים אפשריים בהסדרים מוניציפליים בשני תחומים: מפת השלטון המקומי, כולל חלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות וניהול משותף של אזורי תעסוקה, ומסגרות משלימות של השלטון המקומי, בפרט תאגידים עירוניים ושותפויות מוניציפליות-פרטיות. מוצעים עקרונות וצעדים מדודים, שאינם מתיימרים לשנות את מערכת השלטון המקומי מיסודה אך יחד אמורים להביא לשינוי במסגרות שלטון וממשל ברוח של ביזור שקול ואחראי, המלווה ברגולציה שנועדה לקדם מינהל מודרני, יעיל ותקין, אך גם לסייע לדרג המקומי ולא לשתק את היוזמה המקומית.

מאמר זה מנתח את תהליך הקמתם של תאגידי המים והביוב במסגרת הרפורמה במשק המים והביוב, ובוחן את המשמעויות וההשלכות של מערך ניהול משק המים על הרשויות המקומיות הערביות.ההנחה היא כי מדיניות כלל ארצית גורפת תקפה גם לגבי הרשויות והתושבים הערבים, על אף מצבם הייחודי מבחינה סוציו-אקונומית, תפקודית ומבנית. בהתבסס על הנחה זו, נבחנת מערכת היחסים בין הרשויות המקומיות ותאגידי המים והביוב.השאלות העיקריות שעולות בו הן האם הקמת תאגיד המים והביוב קידמה את הניהול, ההספקה וחלוקת משק המים ברשויות הערביות? האם נלקחו בחשבון ההקשרים המיוחדים של היישובים הערביים מבחינה מבנית ותרבותית? האם התאגידים מחלישים את הרשויות המקומיות, במיוחד הערביות? האם יש סתירה או חל שינוי במדיניות הביזור באשר להקניית סמכויות לרשויות המקומיות, כיזם וספק של שירותים מוניציפליים לאזרחים? האם נפגע התהליך הדמוקרטי ברשויות המקומיות הערביות עקב בחירתם של דירקטורים שאינם נבחרי ציבור? ומה הן ההשלכות של הקמת התאגיד על אופי ואיכות שירות המים והביוב?