ביסוד התיקון לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 עמדה השאיפה להחיל את עקרון השוויוניות על תמיכת המדינה במוסדות הציבור. מימוש ציפייה זו נתקל בקשיים רבים שאחד העיקרים שבהם הוא מבחני תמיכה מפלים. התוצאות הן אפליה, חוסר שוויון, מאבקים משפטיים ואף השחתת מידות. על רקע זה יש צורך בחשיבה מחודשת שתשלים את החקיקה המקורית ותממש את עקרון השוויוניות בהקצאת כספי המדינה למוסדות ציבור. כצעד ראשון בכיוון זה מוצע להקים מסגרת ממשלתית עצמאית שתחלוש על הקצאת הכספים תוך הקפדה על מבחני תמיכה נאותים. כמו כן מוצע לגבש מדיניות הקצאה ברורה ולפתוח את תהליך ההקצאה ומבחני התמיכה לעיני הציבור. מדינת ישראל מחויבת לעשות סדר בתחום זה, בראש ובראשונה למען רווחת כלל תושביה, אך גם לשמירה על כללי המשטר הדמוקרטי.

בנייר עמדה זה מציג חמאיסי את האחוז הנמוך של הקרקעות המוקצות ביישובים הערביים לצורכי ציבור מתוך כלל שטח תוכניות המתאר, מסביר את הסיבה לכך ומציע מדיניות שתתקן את המצב הקיים.

בנייר עמדה זה סוקר חמאיסי את המצב הקיים בנוגע למחסור בקרקעות זמינות למגורים, אזורי תעסוקה וקרקעות ציבוריות וכן את הגורמים לכך וההשלכות. לאחר מכן מציע חמאיסי מדיניות מומלצת להתמודדות עם המחסור.

בנייר עמדה זה מציגים בן-דוד וגונן את המצב הקיים מבחינת חוסר היענותה של הפזורה הבדווית, כחמישים אחוז מהאוכלוסייה הבדווית בישראל, לעבור להתגורר ביישובים מתוכננים ורצונה להמשיך ולהתגורר ב'יישובים לא-מוכרים' המתאימים יותר לאורח חייה. קיימת התנגשות בין רצונם של בני הפזורה הבדווית להמשיך לקיים את אורח החיים החקלאי ואת שלטון החמולות המסורתי לבין דרישת המדינה למימוש התוכניות לפיתוח הנגב הכוללות גם את האוכלוסייה הבדווית. בהמשך מציעים החוקרים צעדים שעל המדינה לנקוט על מנת להתאים את היישובים המתוכננים לדרישות החברה הבדווית על מנת לעודד את המעבר אליהם.

בנייר עמדה זה מתייחס חמאיסי לבעיית אי מימוש תוכניות להקמת אזורי תעשייה או מגורים ביישובים ערביים, אף שקיימים אזורים עבורם הושלם כבר התכנון.

במסגרת הגבולות הקיימים של ירושלים ניתן יהיה לקלוט 900,000 תושבים. יעד זה הוא יעד ביניים בין שלוש תחזיות שהוכנו לעיר, והוא גם היעד הנבחר על ידי המתכננים הפיזיים בתכנית האב האסטרטגית לירושלים. נייר עמדה זה טוען כי אין צורך להרחיב את גבולות ירושלים כלפי מערב (קו הר אדר, אבן ספיר וצור הדסה) כפי שמבקשת עיריית ירושלים. להפך, יש למקד את המשך הבנייה בגבולות הקיימים של העיר. אם בכל זאת יש עניין להרחיב את גבולות ירושלים יהיה נכון לעשות זאת מבחינה אורבנית כלפי מזרח, לעבר מעלה אדומים. החשיבות בהתוויית כיווני הפיתוח גבולות העיר וכיווני התפתחותה עתידים להשפיע השפעה מרחיקת לכת על צביונה הלאומי, הפיזי, החברתי והתרבותי של העיר.

באפריל 1997 פרסמתי במסגרת מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות דוח מחקר הבוחן את הניתוחים הכלכליים והתחבורתיים עליהם התבססו מקדמי כביש "חוצה ישראל". הדוח בוחן את היתרונות המובטחים של הכביש באספקלריה של ידע מתקדם בתכנון והערכה של פרויקטים תחבורתיים בעולם הרחב ומול בחינות מעודכנות לגבי השפעתם של כבישים עורקיים מסיביים דוגמת חוצה ישראל. הממצאים המרכזיים של הדוח הוצגו בפורומים רבים וביניהם, ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, וכנס הכלכלנים השנתי. שנתיים לאחר מכן נבחר במכרז הזכיין להקמת הכביש באמצעות מימון פרטי אלא שמאז תנופת ההקמה של הכביש נבלמה. שנה וחצי של מאמצים אינטנסיביים טרם הביאו לחתימת חוזה שיאפשר תחילת העבודה של היזמים הפרטיים. תאריך היעד לתחילת הסלילה חלף לפני שנה, ובינתיים נמצא המשא ומתן הכספי "בשלבי סיום" פרק זמן דומה. במקביל התחזקו בישראל תפיסות תכנוניות שאינן מקבלות כמות שהיא את התפיסה התכנונית שהייתה מקובלת על מתכנני הכביש ומקדמיו. התחדדה מאד התפיסה לגבי השינויים הנדרשים במדיניות התחבורה הלאומית, ובגוש דן בפרט. תפיסה זו משתקפת, למשל, בתכנית האב הלאומית לתחבורה. כביש "חוצה ישראל" , למרות שהוא כלול בתוכניות הסטטוטוריות כעובדה מוגמרת, לא רק שאינו תורם להשגת השינויים הנדרשים, אלא אף מערער את הסיכוי לכך.

נייר עמדה זה בוחן את האפשרות של הקמת עיריות גג בישראל תוך התמקדות בירושלים ובאר שבע. מוצגים בו הרקע הישראלי כמו גם המגמות והלחצים העולמיים הדוחפים להקמת עיריות גג. נבחנות סוגיות של מודל עיריית הגג הרצוי לפי מאפיינים ייחדויים של הערים שיש להתחשב בהם.

נייר עמדה זה מציג את התמורות שעברו על המרחב הכפרי בישראל ואת השאלה העולה אודות מעמדתו כרשות מקומית נפרדת מזו העירונית. מטרתה של ההצעה היא לקדם את תפקודו הייחודי של המרחב הכפרי לא כעתודות פיתוח של העיר אלא כצורת חיים שונה ממנה בעלת חשיבות כלכלית וסביבתית.

נייר עמדה זה בוחן את האפשרות של הקמת עיריות גג בישראל תוך התמקדות בירושלים ובאר שבע. מוצגים בו הרקע הישראלי כמו גם המגמות והלחצים העולמיים הדוחפים להקמת עיריות גג. כמו כן נבחנות סוגיות של מודל עיריית הגג הרצוי לפי מאפיינים ייחדויים של הערים שיש להתחשב בהם.

הצעה זו נועדה לקדם את רעיון הקמתן של רשויות פונצקציונליות (נושאיות), הנוטלות תפקידים שהם כיום בסמכות הרשות המקומית. המטרה היא ליצור מסגרות ייעודיות, על-רשותיות, היכולות להבטיח שירותים נאותים תוך ניצול גודלן ומיומנותן. צעד זה יביא ליותר רציונליזציה בהקצאת משאבים ויכולת תכנון משופרת.

הצעה לפיתוח דגם משלים של שלטון מקומי על פי עקרונות המודל של מנהל עיר מקצועי-מועצה נבחרת. מודל זה מהווה חלופה לשיטה הנהוגה בישראל על בסיס ראש עיר נבחר. הניסיון הבינלאומי מוכיח שרשויות מקומיות שאימצו את השיטה המוצעת מספקות שירותים טובים יותר וביעילות כללית רבה יותר; זאת, מבלי לגרוע מעקרונות הדמוקרטיה המקומית.

ההצעה לשינוי שיטת המימון של השירותים המקומיים שבאחריות הממשלה (חינוך, רווחה, בריאות) מונחית על-פי עקרונות של הבטחת שירות שוויוני ובלתי תלוי ממקום מגורים (סוג רשות מקומית), תקצוב שקוף וניצול מיטבי של מסגרות תקצוב קיימות.

בשנים האחרונות התרחבה התופעה של יישובים עירוניים הנתונים לממשל חרדי. נייר זה מציג את הבעיות העולות במחקרים האופייניות לרשויות מקומיות חרדיות ומציג שני אופני פעולה דרושים.

סוגיית איחוד רשויות קטנות בישראל ומדת על הפרק שנים רבות. המלצות הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות בראשות פרופ' אריה שחר, שמונתה על פי החלטת ממשלה משנת 1995, עוררו התנגדות עזה מצד רשויות מקומיות המיועדות לאיחוד. התקציר מסכם את השיקולים נגד ובעד האיחוד ומציע מדיניות לאורם.